שביל מגידו

דף זה נמצא בעריכה. המידע שבו חלקי, וייתכן שחלו בו טעויות. אין להסתמך עליו לצורך טיול בשטח!

דף הבית   /   מדור כתבות תיירות   /   טיולים בצפון   /   טיולים ברמת מנשה   /   שביל מגידו

שביל מגידו - מסע סביב רמת מנשה

• משך מסלול: 4-3 ימים
• מיקום: רמת מנשה, 65 ק"מ מת"א ו-30 ק"מ מחיפה
• סוג מסלול: טיול בן מספר ימים
• עונות מומלצות: חורף ואביב

מסע בשביל מגידו

שביל מגידו, שנחנך רשמית באביב 2023, הוא שביל טיול מעגלי באורך כ-72 ק"מ החולף בין אתרי המועצה האזורית מגידו. שביל זה מחליף את "שביל רמת מנשה" הוותיק, ומסומן בסגול. טיול במסלול המלא נמשך בין 4-3 ימים, וניתן לבצע כמובן מקטעים באורך משתנה.

אנו בחרנו לבצע את המסלול כולו ברצף בתחילת מאי 2023, ולהיות בין המטיילים הראשונים המבצעים את המסלול כולו עם הציוד על הגב.

רקע כללי

המועצה האזורית מגידו משתרעת במרכז ובמזרח רמת מנשה, בשטח כ- 173 אלף דונם, ובה 13 יישובים (7 קיבוצים וארבעה מושבים). בשטחי המועצה סומן בשנות ה- 2010' שביל רמת מנשה, שסומן בצבעים לבן-כתום-לבן. שביל זה יצא משביל ישראל באזור מושב עופר שבדרום הכרמל, וחזר לשביל ישראל בקרבת בנימינה. במהלך השנים, סבל שביל זה מקשיי תחזוקה. בשנת 2022-2023 סומן שביל מגידו (לבן-סגול-לבן) כגירסה מצומצמת יותר של שביל מעגלי, המתחיל ומסתיים בצומת מגידו, ואורכו הרשמי בשנת 2023 הוא 72 ק"מ. בשביל זה שולבו הן קטעים מהשביל הוותיק והן קטעים חדשים לחלוטין.

תיאור המסלול כפי שביצענו אותו, אינו חופף לחלוקת המקטעים המומלצת, ובעתיד הקרוב יפורסמו באתר גם סיפורי דרך מפורטים לכל אחד מימי השביל.

מצומת מגידו בואכה נחל גחר

את היום הראשון התחלנו בשעה 09:00 בתחנת האוטובוס בצומת מגידו - נקודת ההתחלה והסיום. חצינו את חלקו היבש של נחל קיני והלכנו בשביל לא ברור בעשבייה עד ל"צומת השבילים הגדולה" - מכאן אפשר להחליט האם להמשיך את המסלול עם כיוון השעון או נגדו. לצומת זו חוזרים ביום האחרון של המסלול. אנו החלטנו ללכת עם כיוון השעון, בנתיב בו יש בתחילת המסלול יותר נקודות להצטיידות ומילוי מים, כמו גם פחות עליות וירידות - דבר חשוב ביום חם (32 מעלות). עברנו בין בית הקברות של קיבוץ מגידו ובין גן לאומי תל מגידו אליו לא נכנסנו, והמשכנו בקרבת כביש 66 לעצירת הצטיידות ומילוי מים בתחנת הדלק בצומת היוגב.

מאחורי תחנת הדלק המשכנו בשביל אל עין עזי - באר בצל עצי תאנה, אליה יורד סולם קצר ורעוע. הירידה לבאר היא ליודעי שחייה בלבד. עוד לפני המעיין התברברנו קלות והגענו לריכוז כוורות שחייב אותנו לחזור קצת אחורה ולמצוא את הסימון הנכון. המשכנו בקרבת כביש 66 עד צומת מדרך עוז, ובשערי היישוב פנינו לעבר טיילת נחל מדרך. זוהי טיילת קצרה (מאות מטרים) החולפת בין חישות עבקנה ועצי תאנה ותות, חלקם היו עם פירות עסיסיים. מהטיילת המשכנו בשולי השדות, בקטע בו יש סימון שבילים שחור, כדי לגלות שפספסנו פנייה של שביל מגידו אל הגבעה שמצפון - תל בר. בגלל החום והקבוצה, לא חזרנו להשלים את הקטע הזה ואחרי כקילומטר התחברנו שוב לשביל מגידו. השביל חולף לצד גבעה בזלתית קטנה (גבעת אשמר) ומטפס במתינות לגבעה גבוהה יותר, בראשה ניצבת אנדרטה לנופלי קרב משמר העמק במלחמת העצמאות. מכאן ממשיך השביל לטפס במתינות, ובשלב מסוים פונה צפונה ומגיע כמעט עד אנדרטת בני הקיבוצים בפסגת גבעת קאת. את אנדרטת בני הקיבוצים (המנציחה את כלל נופלי מערכות ישראל מהתנועה הקיבוצית) ראינו מרחוק, והתחלנו לרדת בשביל בין עצי היער לעבר נחל משמר העמק. בשלב מסוים, נכנסים לאזור קסום ובו משתרגים מטפסים על העצים לגובה רב. עם הירידה לנחל, פנינו במעלה הנחל לעבר עין שולמית. זהו מעיין גדול יחסית עם בריכת בטון בנויה, המשמשת באביב כאתר רבייה של הדו-חי הנדיר טריטון הפסים, ולכן רצוי להימנע מרחצה במקום. ביום חם כמו זה שטיילנו בו, קשה להימנע מהטבילה, ורצוי שמתכנני השביל יבחנו אפשרות ליצירת בריכה נוספת עבור המטיילים, תוך גידור בריכת הטריטונים באופן שלא יאפשר רחצה.

הליכה קצרה מהמעיין הוציאה אותנו מהיער, בטיפוס מתון אל גבעת השולחן בראשה שולחן אבן בצל. חלפנו לצד מערות קבורה עתיקות והמשכנו אל אנדרטת הסב והנכד בה שני עמודי אבן מחורצים (שמקורם כנראה באחד מאתרי העתיקות בכרמל), לזכרם של סב ונכד שנספו במהלך חפירה מאולתרת בשנות ה-90'.

מהאנדרטה, מושך השביל לעבר גבעת נח (ג'וערה), ששימשה לאימוני הפלמ"ח ואחר כך כבסיס גדנ"ע. בעתיד אמורים לקום באתר משרדי קק"ל וחניון לילה לצועדי השביל. בינתיים, קטע השביל היורד לעין זהורה (קידוח עין השופט) אינו ברור בשטח ומזמין בירבור. מהקידוח מטפס השביל בעשבייה מעל לכביש אל שער ג'וערה הנעולה ויורד חזרה במדרגות עזובות. כאן התרשמנו שמנסים "בכוח" להעביר שביל בצמחייה, ואנו מציעים פשוט ללכת בכביש למרגלות ג'וערה עד למפגש חזרה עם הסימון לאחר כ- 300 מטרים.

הליכה קצרה נוספת הובילה אותנו לחציית כביש 6953 ואל בית הקברות של עין השופט - נקודת הסיום שתוכננה ליום הראשון. השער הראשי של בית הקברות היה נעול, אך במרחק כמה עשרות מטרים היה מעקף שאיפשר לנו לגשת לברז המים החיוני למטיילים.

בשל הקצב המהיר, ולאחר פרידה משותפי היום הראשון, החלטתי להמשיך קדימה במסלול. חלפתי לצד פינת זולה נטושה וירדתי בנחל זהורה, פגשתי פריחת ורד צידוני (שליווה אותנו בכמה נקודות בהמשך הטיול) והגעתי אל נחל גחר. זהו נחל מקסים ועשיר בעצים ומטפסים גבוהים סביב הפלג הזורם. בצד אחד של הנחל יש כביש אספלט המושך אליו רכבים רבים, כך שלא מדובר בפינה שקטה. לאחר טיפוס קצר כדי לעקוף את הכניסה המגודרת למנהרת מנשה א' של המוביל הארצי, המשכתי במורד הנחל עד ליציאה דרך כרמי זיתים לפאתי כביש 66. משיקולי נוחות לינה, מחד, וקליטה סלולרית, מאידך, בחרתי להתמקם ללינה בפתחת נחל גחר, הליכה קצרה דרומה מהשביל. לא מדובר בפינה שקטה, אך הרעש מהכביש לא הפריע לי לישון במקום. לצד נקודה זו יש אנדרטה לשני חברי קיבוץ הזורע שנרצחו מהמארב בשנת 1948.

מפתחת נחל גחר לעבר רמות מנשה

את היום השני התחלתי בקטע הליכה קצר מנחל גחר, חזרה לשביל מגידו ומספר עליות וירידות בין כרמי הזיתים, עד לעין זריק', באר מים קרירים בה יש סולם המקל על כניסה אליה. בעת הביקור מפלס המים הגיע עד שפת הבאר ולא היה צורך להשתמש בסולם. במהלך ההמתנה לשותפי היום, שמעתי בקרבתי קריאות של דורס הלילה "שעיר מצוי", אך את השעיר עצמו לא הצלחתי לראות.

לאחר עין זריק, ממשיך השביל בכביש למרגלות מתקן בטחוני ומגיע לשער האחורי של קיבוץ הזורע. טיפוס קל ביער מעל הקיבוץ מוביל לספסל עץ נסתר וברז מים נדיר באמצע השטח. הליכה קצרה הביאה אותנו אל בית הקברות הישן של קיבוץ הזורע, ובו עשרות מצבות שחלקן הוקמו עוד לפני מלחמת העצמאות, כולל קברי שני החללים המונצחים באנדרטה בנחל גחר. בירידה לעבר נחל השופט, נראית היטב בריכת השחייה של הקיבוץ. נחל השופט סגור רשמית לרגל עבודות תחזוקה של הקק"ל, אך איך אפשר לבצע את השביל כהלכתו בלי לעבור בנחל היפה הזה? ירידה קצרה הובילה אותנו לבריכה גדולה ומרשימה (מחוץ לקטע הסגור) וממנה במעלה הנחל דרך ה"מפל" המפורסם אל שדות חקלאיים בעמק הנחל. לקטע זה יש מעקף זמני בגדה הדרומית, אולם הוא פחות מעניין למטיילים.

מהסירבל להר הגבוה

ביום הרביעי, ירדנו בירידה ארוכה וממושכת המתאימה גם לגמלים, לאורכו של ואדי רים. במורד הדרך פגשנו מעט שדות פרגים. גידול פרג האופיום נעשה נפוץ בסיני החל משנות ה-90', ומהווה כיום מקור הכנסה חשוב לבדווים. נראה כי השלטונות המצריים התייאשו זה מכבר מהמאבק בתופעה, והפריחה הצבעונית מרשימה. פרח נוסף שליווה אותנו פה ושם בטיול הוא שיכרון סיני, מהפרחים היפים באזור אבל רעיל ומסוכן. בצהריים חזרנו לנקודה בה התחלנו את הטרק. מכאן הקפצה בטנדרים (בדרך עצירה קצרה לראות קברים עתיקים - נוואמיס) לשייח' עוואד. כאן התמקמנו ללינה באכסניה בסיסית ביותר, ללא חשמל וכמובן ללא קליטה סלולרית.

ביום החמישי עלינו בעלייה מתונה וארוכה לאורך ואדי טלאח, ובו בוסתנים ושדות פרגים לרוב, וגם מעט בריכות שחלקן התאימו לרחצה למעוניינים בכך. סיימנו בקצה הכפר אל-מילגה, ואחרי ארוחה והתארגנות ב- fox camp, ופרידה ממחמוד הדליל נסענו אל דהב.

דהב וגב וואשוואשי
בדהב התארגנו בכפר נופש צמוד לטיילת ולאחר השקיעה יצאנו לארוחת ערב וקניות למי שרוצה. הניקיון בטיילת היה מרשים בפרט על רקע המצב באזורים אחרים בטיול.

בבוקר לאחר תצפית זריחה למשכימי קום, התחלנו בדרך צפונה. כקינוח מרענן לטיול, עצרנו בראס שייטאן, משם אספו אותנו ג'יפים לנסיעה בת כמה קילומטרים לעבר גב וואשוואשי. זהו מסלול הליכה בן כשני ק"מ לכל כיוון (כ-45 דקות) בערוץ קניוני, במעלהו מספר מפלים קטנים ובהם סולמות וחבלים. לאחר ההליכה הקצרה, הגענו לאחד מגבי המים הגדולים ביותר באזורנו, למרגלות מפל בגובה כ- 70 מ' יש גב מדהים ביופיו בעומק כמה מטרים. הגב התמלא בשטפונות כחודש לפני שטיילנו בו. כיוון שטיילנו במהלך הרמדאן ובשעה יחסית מוקדמת, התמזל מזלנו ושהינו במקום הקסום שעה ארוכה לבדנו (בדרך חזרה כבר החלו להגיע קבוצות מטיילים). לצערנו, סביבת הגב אינה נקייה, אם כי השתדלנו לאסוף עימנו קצת יותר פסולת מזו שהבאנו אנחנו.

לאחר הגב, נסיעה חזרה לראס שייטאן ומשם למעבר הגבול טאבה והביתה. עוד נשוב!